חג'אזי ואח' נ' בנק פועלים בע"מ - סניף שפרעם

פסק דין (בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף)

הוגשה על ידי הנתבע / המבקש (בנק הפועלים בע"מ סניף שפרעם, להלן: "הבנק") בקשה לדחיית התביעה של התובעים /המשיבים על הסף. לאור העובדה שמדובר בסעד קיצוני כל כך, ובשים לב לטענות הצדדים נקבע התיק למיני הוכחות בתאריך 22.5.12 בנוגע לבקשת הסף של הנתבע ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב על ידי הצדדים בעניין. משנתקבלו הסיכומים בתיק ביהמ"ש ניתנת בזאת החלטת בימ"ש בעניין:

עניינה של תביעת התובעים, שאת דחייתה ו/או מחיקתה מבוקשת, מתבססת על מס' טענות מרכזיות, אותן אמקד בקצרה:

לטענת התובעים, הבנק איבד 20 שיקים על סך 89,000 ₪, אשר היו משוכים לפקודתם וכן לא העביר 18 שיקים נוספים על סך של 87,000 ₪ לב"כ הבנק, בכדי שיפעל לנקיטת הליכי גבייתם (כפי שעשה בגין שיקים אחרים), ואלו נשארו במחלקת הגבייה של הבנק. לטענתם, מידע חיוני זה לא היה ידוע להם בעת החתימה על הסדרי החוב עם הבנק ו/או לא יכלו לדעת אודות מחדליו אלו של הבנק, מאחר ונחסמה כל גישה בפניהם לחשבון, ולמעשה הבנק הוא זה ששלט בחשבון וידע על המתרחש בו.

בכך למעשה, פעל הבנק לטענתם בחוסר תום לב, כאשר החתים את התובעים על הסדרי החוב תוך כדי הסתרת מידע מהותי מהם. כמו כן, הבנק התרשל בניהול חשבונם של התובעים וטיפל בו טיפול לקוי, שבא לידי ביטוי אף ב-18 השיקים, שכאמור לא פעל לגבייתם.

הבנק הגיש שתי בקשות למחיקה ו/או דחייה על הסף של התביעה:

1. בבקשתו הראשונה טען הבנק, כי התובעים מנועים ו/או מושתקים מלהגיש תביעה כנגדו, וזאת לאחר שוויתרו במפורש על זכותם לתבוע את הבנק במסגרת החתימה על הסדרי החוב בין הצדדים, שכללו סעיף ויתור על זכות תביעה עתידית- הבאה לידי ביטוי בסעיף 2.2 וסעיף 6 להסדרי החוב, כאשר לטענתו של הבנק הסדר החוב הרביעי והאחרון שנחתם בין הצדדים מהווה הסדר משלים להסדרי החוב הקודמים, ההמשיכים לחייב בהוראותיהם את התובעים:

וכך נכתב בהסדר החוב הרביעי בסעיף ד' למבוא:

"והבנק הסכים לפנים משורת הדין ובמסגרת הוראות החוזים, להיענות לפניית

החייב ולאפשר לו להסדיר שוב את פרעון החוב, בכפוף לתנאים המפורטים לעיל

ולהלן, ומבלי לבטל התחייבויות בהסדרים הקודמים של החייב והערב לחוב".

2. בבקשתו השנייה הוסיף הבנק והעלה שתי טענות נוספות: טענת התיישנות שעניינה שיקים, אשר זמן פרעונם הינו לפני 25.10.04, וכן טענת שיהוי שבהגשת התביעה נגדו.

פירוט טענות הבנק בסיכומיו:

1. כאמור, טענתו העיקרית של הבנק היא, כי התובע וויתר במפורש על זכותו לכל תביעה או טענה כנגד הבנק, בכל הקשור לניהול חשבונו בבנק וחובו כלפיו, על פי סעיפים 2.2 וסע' 6 להסדרי החוב עליהם חתם.

לטענת הבנק, בשלושת הסדרי החוב האחרונים עם התובע, וויתר הבנק על חלק גדול

מהחוב וכנגד, התובעים ויתרו על כל טענה ו/או תביעה כנגד הבנק. בנוסף, הצהירו

התובעים, כי ידוע להם שכל בטוחה שנתנו לבנק עובר ובמהלך גביית החוב מהם נשארת

בידי הבנק, כל עוד לא נגבה מהם החוב, והם מוותרים על כל זכות לטענה או תביעה כנגד

הבנק בהקשר לכך.

הבנק מציין, כי שלושת הסדרי החוב נחתמו זמן מה לאחר שהופקדו כל השיקים שלכאורה אבדו לחשבון התובעים בבנק, ובכל אחד מהסדרי הוויתור היתה קיימת תניית ויתור על תביעות. לטענתו, מדובר בתנייה סבירה והגונה, יחסית להטבות שהוקנו על פי ההסדר למשיבים / התובעים.